Parsha 
No Comments 5772 – Chukas
Podcast: Play in new window | Download (Duration: 46:22 — 15.9MB)
זאת חוקת התורה. עיין אונקליס שתירגם דא גזירת אורייתא. עיין חתם סופר דביאר דרק משה רבנו ידע הטעם של פרה אדומה ואפילו שלמה המלך החכם מכל אדם לא ידע הטעם. לפיכך היה צער גדול למשה רבנו דלא היה מי שיכול ללמד לו הטעם של פרה אדומה. ולפי זה מובן אמאי אמר התרגום לשון של גזירה שהוא משמע דבר רע שיש בו צער. ולפי זה גם מובן גם מה שהשיב מן השמים בשאלת החלום על שריפת התלמוד דא גזירת אורייתא, דעכשיו אין מי שילמוד התורה הזאת שנשרף, דהיה צער גדול לאותם תלמידי חכמים דעמל לקנות התורה הזאת ועכשיו אין מי שילמוד אותו.
עיין קידושין לא במעשה של דמה בן נתינה שכיבד את אביו, לשנה הבאה ה’ נתן לו שכרו שנודל לו פרה אדומה. הפשטות של הדברים הם שהגוים נזהרים על מצות שיכליות כמו כיבוד אב ואם אבל ישראל נזהר אפילו על המצות שאין להם טעם כמו פרה אדומה. עוד יש לומר דהגוים נזהר רק על מצוה של כיבוד אב אבל ישראל נזהר על מצוה של כיבוד אבי האב. וביאור הדברים שבמתן תורה פסקה זוהמתן של ישראל ולא היה עוד מיתה. וגם היה ההתחלה של שלשלת הדורת של בנים ובני בנים כמו דכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה’ אלקך בחורב, וכמו דכתיב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך. אבל כיון דעבדו את העגל נענש במידה כנגד מדה של שלשה דורות של טומאה מת. אבי אבות הטומאה. אב הטומאה וראשון לטומאה. פרה אדומה בא לכפר על חטא זה ולהעביר את הטומאה של מיתה ולהחזיר את הקדושה של בנים ובני בנים.
נפשינו קצה בלחם הקלוקל הזה – לפי פשוטו בני ישראל היו קובלים שאין בו פסולת במן. עוד יש לומר דישראל היו קובלים דאין ברכה על המן ואינם יכולים לקנות אותו על ידי ברכה כדי שלא יהא נהמא דכיסופא.