The Morning Kollel

Podcast: Play in new window | Download (Duration: 27:30 — 12.6MB)

Subscribe: Email | RSS

Podcast: Play in new window | Download (Duration: 46:08 — 15.8MB)

Subscribe: Email | RSS

Podcast: Play in new window | Download (Duration: 46:29 — 16.0MB)

Subscribe: Email | RSS

Podcast: Play in new window | Download (Duration: 47:05 — 16.2MB)

Subscribe: Email | RSS

כ”א ימים של בין המצרים כנגד כ”א ימים שנזכרים בפרשת פינחס – במוספים של שבת לא נאמר לשון של עשיה או הקרבה –  צאן אשר אין להם מרעה -ה’ צוה לסמוך ביד אחד אבל משה נתן סמיכה בשתי ידים – אלקי רוחות לכל בשר, כח של שדכן

Podcast: Play in new window | Download (Duration: 45:40 — 15.7MB)

Subscribe: Email | RSS

Podcast: Play in new window | Download (Duration: 46:22 — 15.9MB)

Subscribe: Email | RSS

זאת חוקת התורה. עיין אונקליס שתירגם דא גזירת אורייתא. עיין חתם סופר דביאר דרק משה רבנו ידע הטעם של פרה אדומה ואפילו שלמה המלך החכם מכל אדם לא ידע הטעם. לפיכך היה צער גדול למשה רבנו דלא היה מי שיכול ללמד לו הטעם של פרה אדומה. ולפי זה מובן אמאי אמר התרגום לשון של גזירה שהוא משמע דבר רע שיש בו צער. ולפי זה גם מובן גם מה שהשיב מן השמים בשאלת החלום על שריפת התלמוד דא גזירת אורייתא, דעכשיו אין מי שילמוד התורה הזאת שנשרף, דהיה צער גדול לאותם תלמידי חכמים דעמל לקנות התורה הזאת ועכשיו אין מי שילמוד אותו.

עיין קידושין לא במעשה של דמה בן נתינה שכיבד את אביו, לשנה הבאה ה’ נתן לו שכרו שנודל לו פרה אדומה. הפשטות של הדברים הם שהגוים נזהרים על מצות שיכליות כמו כיבוד אב ואם אבל ישראל נזהר אפילו על המצות שאין להם טעם כמו פרה אדומה. עוד יש לומר דהגוים נזהר רק על מצוה של כיבוד אב אבל ישראל נזהר על מצוה של כיבוד אבי האב. וביאור הדברים שבמתן תורה פסקה זוהמתן של ישראל ולא היה עוד מיתה. וגם היה ההתחלה של שלשלת הדורת של בנים ובני בנים כמו דכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה’ אלקך בחורב, וכמו דכתיב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך. אבל כיון דעבדו את העגל נענש במידה כנגד מדה של שלשה דורות של טומאה מת. אבי אבות הטומאה. אב הטומאה וראשון לטומאה. פרה אדומה בא לכפר על חטא זה ולהעביר את הטומאה של מיתה ולהחזיר את הקדושה של בנים ובני בנים.

נפשינו קצה בלחם הקלוקל הזה – לפי פשוטו בני ישראל היו קובלים שאין בו פסולת במן. עוד יש לומר דישראל היו קובלים דאין ברכה על המן ואינם יכולים לקנות אותו על ידי ברכה כדי שלא יהא נהמא דכיסופא.

Podcast: Play in new window | Download (Duration: 47:22 — 16.3MB)

Subscribe: Email | RSS

הגמרא אמר שאנשי קרח אומרים כל שלושים יום משה אמת והן בדאין – אמת הם ראשי תיבות של אנכי ה’ אלקיך – מאמיתי קורין את שמע בערבית – תנא היכי קאי. שלושה דברים אלו מסמל השלימות של תורה שבכתב ותורה שבעל פה. החטא של אנשי קרח הוא שלא מודו שמשה הוא השולט על התורה שבכתב ותורה שבעל פה. התיקון להחטא שלהם הוא דצריכים להודות כל שלושים יום על אמיתות של משה שמסר התורה שבכתב ושבעל פה. עיין ספר שבילי פינחס.

אמרו בשם הגדולי הדרשנים שהחילוק בן משה לקרח הוא החילוק בין תפילין של רש”י לתפילין של ר”ת. כדי לבאר דברים אלו צריך להקדים כמה דברים א) תפילין הם שייכים לקרבן פסח. מצינו שבני ישראל נצתוה על תפילין בשעה שקרבו את הקרבן פסח וגם מצינו במדרש שעשו התפילין מעורות של קרבן פסח. ב) החילוק בין תפילין של רש”י לר”ת הוא הסדר של הפרשיות. לרש”י הם שמע ואח”כ והיה אם שמוע לר”ת הם והיה אם שמוע ואחר כך שמע. ג) פרשת שמע הוא להיחיד ופרשת והיה אם שמוע הוא לציבור. ד) יש פסח ראשון ויש פסח שני. פסח ראשון הוא קרבן של ציבור ופסח שני הוא הקרבנן של היחיד בגדר של למה נגרע. ה) תפילין של רש”י הם כנגד פסח ראשון ותפילין של ר”ת הם כנגד פסח שני דיש יחידים שהם באים אחר הציבור בגדר של למה נגרע. העיקר הוא כמו רש”י דצריך אדם להיות חלק מהציבור. ואחר שיש בסיס זה יכול לצפות ליותר קירבה לה’ בגדר של למה נגרע. החטא של קרח הוא שתפס בתפילין דר”ת בלא תפילין דרש”י דהם לא מחשיב הבסיס שכל יחיד צריך להיות חלק מהציבור קודם שמצפים ליותר. – עיין ספר בני חייא

ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים – בדרך כלל אחר שיצא הציץ הפרח נופל וגם הציץ נהפך להיות שקדים. ממילא אין בהעץ אלא דבר אחד בכל זמן או פרח או ציץ או שקדים. בפסוק זה מצינו כל שלשה ביחד משום דזה מסמל אהרן שיש לו כל הסדר של הגידול. אהרן היה המנהיג של ישראל כל השנים של השיעבוד ולא כמו האנשנים של קרח דהם באו עכשיו ולא היה להם תקופה של פרח וציץ.

Podcast: Play in new window | Download (Duration: 46:42 — 16.0MB)

Subscribe: Email | RSS

המרגלים היו צדיקים אלא כיון דהם בחרו להיות שלוחים של ישראל דלא רצו ליכנס לארץ ולא שלוחי משה דרצה ליכנס קלקלו ואמרו לשון הרע. יהושע שמר עצמו להיות שליח של משה ולא שליח של ישראל לפיכך לא קלקל. משה נתן ליהושע אות משמה של שרי משום דאות זה מורה על שליח של יחיד ולא של רבים. השם שרי מורה שהיא מיוחד לאברהם ושם שרה מורה שהיא משפיע על כל עולם. אות זה בא להורות ליהושע שיהא שליח של משה ולא של ישראל. לפי יסוד זה מובן הדין של גדול המצווה ועושה ממי שאין מצווה ועושה. כל העושה מצוה הוא כמו שליח ויש בו כח של המשלח. אם אדם מצווה ועושה עושה הדבר מכח של הקב”ה אבל אם עושה מכח של עצמו אין לא כח יותר מה שהוא מבין. עיין בספר שבילי פינחס

בכלב כתיב דהיה בו רוח אחרת. עיין בספר דברי אגדה מאת הגאון רבי אלישב שליט”א דביאר דזה היה כח אשתו מרים. יש שני השקפות למרגלים. א’ היו מהם שתרו את הארץ לראות אם יכולים ליכנס או לא. ב’ יהושע וכלב ודאי היו רוצים ליכנס ומאמינים דיכולים ליכנס אלא תרו את הארץ לראות באיזה מקום ליכנס וכדומה. הכח וההשקפה של כלב בא מאשתו מירם דכתיב בה ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו. ופירשו חז”ל דוודאי האמינה דמשה ינצל, ולא עמדה לראות אם ינצל או לא, אלא עמדה לראות היאך ובאיזה נס ינצל.

מדוע משה נתן להושע אות משרה ולא מאדם אחר. רבי ניסן אלפארט זצ”ל ביאר דיש בשרה כח של גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש אם בני אם יצחק. צריך יהושע לידע דבכניסה לארץ ישראל אין רשאי להיות ישמעאל אם ישראל.

מצאינו ג’ שמות ליהושע בפרשה. א’ הושע בן נון. ב’ יהושע. ג’ יהושע בן נון. עיין במדרש דכל אדם יש ג’ שמות. א’ השם שנתן לו הוריו. ב’ השם שאחרים קורין לו. ג’ השם שאדם עושה לעצמו. הושע בן נון הוא השם שנתן לו הוריו. יהושע הוא השם שנקרא על ידי אחרים. ויהושע בן נון הוא השם שקנה לעצמו על ידי צירוף מה שנתן לו הוריו ומה שאחרים קורין לו.

Podcast: Play in new window | Download (Duration: 53:02 — 18.2MB)

Subscribe: Email | RSS

ויעש כן אהרן – מלמד שלא שינה.  קרש שזכה להיות בצפון יהיה בצפון. מצינו בקרשים ענין של כבוד ובזיון. לפי הרבה ראשונים הנרות היו ניטלים מין המנורה. השבח של אהרן הוא שלא שינה את מקום הנרות, שהנר שזכה להיות בצפון היה תמיד בצפון. המנורה מסמל לימוד התורה, אהרן היה נותן כבוד בלימוד תורה שלו ולא חס ושלום לבזות.

זכרנו את הדגים אשר נאכל במצרים חינם. עיין רש”י, חנם של מצוות, היינו אין דין דם, חלב, גיד הנשה, שחיטה וטריפות. מנהג אכילת דגים בשבת הוא משום שלא פסקה זוהמתם והם שייכים לשבת בראשית. עוד יש לפרש דהם שייכים לשבת של עולם הבא שאז הוא זמן שאדם חפשי מן המצוות, היינו זמן של חינם מין המצוות. 

רבבות אלפי ישראל.  עיין רש”י, דאין השכינה שורה על פחות משתי רבבות ושתי אלפים. אדם אחד מאלף מצאתי, בכל אלף יש אחד שהוא שלם. בשתי רבבות ושתי אלפים יש כ”ב אנשים שלימים כנגד הכ”ב אותיות של האל”ף בי”ת. בסנהדרין קטנה יש כ”ג אנשים. באמת צריך רק כ”ב אנשים אלא כדי שלא יהיה בית דין שקול מוסיף עוד אחד. הסנהדרין הוא כח של דין בעולם ודין הוא דבר שבא מהקב”ה. בך יברך ישראל, בכח של כ”ב. הכח של של שתי רבבות ושתי אלפים הוא שיש כח של סנהדרין קטנה שזהו כח של הקב”ה.

 ויהי בנסע הארן – עיין ספר שבילי פנחס בשם החיד”ה. חצבה עמודה שבעה. פרשת ויהי בנסע הארן הוא ספר בפני עצמו שיש רק פ”ה אותיות ומסובב בשני נונין הפוכים. בהפסוק הראשון יש י”ג תיבות כנגד פסוק אחרון של תורה, ולכל היד החזקה. ופסוק שני יש שבעה תבות כנגד פסוק הראשון של תורה, בראשית ברא. הנונים מרמזים על שער הנון שלא זכו בו. הטעם שלא זכו בו הוא משום שישראל ברח מהר סיני כתינוק שבורח מבית הספר, היינו שלא רצו ללמוד יותר. הספר הזה חסר ההשלמה של השישים ריבוא אותיות של התורה שהוא שייך לשער הנון. ספר תורה שנמחק מותר להצילו בשבת אם נשאר פ”ה אותיות, היינו כמו ספר ויהי בנסוע שהוא מה שנשאר מין ספר גדול של השער הנון. וכמו כן לעינן טומאה בספר שבלה במסכת ידים. כשפותחים הארון אנו רוצים לפייס הספר תורה על החלק החסר של ויהי בנסוע שחסר משום שאנו ברח מהר סיני ולבקש על ההשלמה בעתיד בזמן המשיח. לעתיד לבא יהיה תורה חדשה היינו זמן של כי מציון תצא תורה וזה החלק שנחסר בספר ויהי בנסוע.

Podcast: Play in new window | Download (Duration: 46:51 — 16.1MB)

Subscribe: Email | RSS

 פרשת נזיר נסמך לברכת כהנים ללמדנו שבכח הדיבור יכול אדם להיות קדוש ואחר שיש כח קדושה בהדיבור שלו יש בדיבורו כח גם לברך – עיין הלקח והלבוב

יש יין של שמחה ויש יין של אובד ומרי נפש – יין של שמחה לוקח בעצמו ויין של אובד ומרי נפש אחרים נותנים לו כדכתיב תנו שכר לאובד ויין לברי נפש – אחר השלמת הנזירות יש ברכת השם של ואחר ישתה הנזיר יין שלא יהיה זמן שאחרים נותנים לו משום אובד ומרי נפש רק יקח בעצמו מתוך שמחה – בהסדר של פסח יש הקפדה שאחרים מוזגים לו הכוס כמו אובד ומרי נפש וזה משום דהסדר יש בו משום חרות ואוני ביחד – עיין הדרש והעיון

ברכת כהנים הוא ביד כמו שסמיכת חכמים הוא ביד להורות שהברכות הם מהאבות ונמסר לנו על ידי הכהנים כמו הסמיכה הוא המשך המוסרה של תורה לדור אחרון ואחר הברכות של האבות כתיב ואני אברכם פירוש שהשם נותן ברכות חדשות

ברכת כהנים הוא ביד להורות על שלימות של תורה ותפילה ביחד – הכהנים נושאים את הארון בכתף ועושים העבודה באצבע – משגיח מין החלומות – בין כתפיהם – ומיצץ מין החרקים – בין האצבאות – מזה לומדים שכדי שיהיה ראוי ליתן ברכה צריך להיות שלם בתורה ובתפילה יחד – עיין שבילי פינחס

אין מברכים על ברכת המזון משום דאין אומר ברכה על ברכה אבל מברך על ברכת כהנים משום דמברך על נשיאת כפים דהוא ציווי של שלימות של תורה ותפילה וזה חלק נוסח הברכה וציונו בקדושתו של אהרן היינו הנישאת כפים שמורה על תורה ותפילה

ברכת כהנים הוא מתנה כ”ה שניתן כהנים נוסף על שאר כ”ד מתנות דכתיב כ”ה תברכו את בני ישראל – הכח לברך אחרים הוא המתנה הגדולה ששיך בעולם – וגם היכולת לעסוק בתורה ובתפילה הוא המתנה הגדולה כדלעיל